פרק 18 - גמלאות
באחד מימי אוקטובר 1989 קמתי בבוקר אדם חפשי.
כך הרגשתי.
מהר מאוד בניתי לי שגרת חיים חדשה מלאת עניין, לא השתעממתי, עד היום אינני מבין גמלאים המתלוננים שאין להם מטרה לשמה הם קמים בבוקר.
נרשמתי למועדון ספורט. התחלתי ללכת לחוגי דרמה. מסתבר ששכחתי שיש לי כישרון בתחום זה. אחרי זמן קצר הופעתי בתפקידים שונים על במות תיאטרון של כל מיני מתנסים. גם קיבלתי תעודת השחקן הטוב של אחד הפסטיבלים. עם הזמן השתתפתי ואני משתתף עד היום כשחקן בסרטים של סטודנטים לקולנוע. אני גם מבצע סימולציות רפואיות בתל השומר. אפשר להגיד שהקריירה העשירית שלי היא תיאטרון.
תמונה שלי מהצגת המחזה "הלוויה החורפית"
תמונה נוספת מתוך אחת ההצגות שהופעתי בהן.
סה"כ היו לי חיים מעניינים ומלאי אתגרים.
יש לי 2 ילדים הגונים, ישרים וחרוצים וגם נכדה אחת. כל השנים הדחקתי את נושא השואה ואת עברי, לא העזתי לגעת בזה. זה לא אומר שהעבר הניח לי אבל אני עשיתי הכל כדי להדחיק. בהגיעי לגיל 74 הרשיתי לעצמי לנבור קצת בעברי.
נראה לי שהמשפט הנכון לסיים סיפור קורות חיי הוא:
שאף על פי כן ולמרות הכל, שרדתי, חייתי ואני חי חיים מלאים.
לסיום תמונת ההורים של הורי:
סבא מצד אבי: מנחם- מנדל
סבא וסבתא מצד אימי שמואל וחנה ונכדתם רֶנָה.